החלטה בבקשה לקביעת סמכות לביהמ"ש לענייני משפחה או לבית הדין הרבני האזורי

1.         בפניי בקשה לדחייה על הסף של תובענת המשיב (להלן: הבעל") בעניין רכוש הצדדים.

2.         המבקשת (להלן: "האישה") הינה בין שלושה נתבעים, כאשר הנתבעים 2-3 הם הורי האישה (להלן: "ההורים").

3.         בבקשת האישה היא מציינת, שהגישה תובענה לגירושין כאשר לטענתה כרכה את נושא הרכוש בתביעתה.

4.         אין בפני ביהמ"ש לא את התובענה בפני כב' ביה"ד הרבני ולא את החלטות כב' ביה"ד.

5.         בקשת דחייה/מחיקה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית במקרה דנן, הינה למעשה בקשה לקביעת סמכות. האם הסמכות לביהמ"ש לענייני משפחה, או שמא לכב' בית הדין הרבני האזורי.

6.         ע"פ בג"צ 8497/00 פלמן נ' פלמן, פ"י נ"ז(2) 118, כאשר אחת מהערכאות הקדימה את חברתה והכריעה בשאלת הסמכות, קיימת חשיבות רבה לעקרון הכיבוד ההדדי בין הערכאות. לפיכך, כאשר ערכאה אחת הכריעה כי בסמכותה לדון בחלוקת הרכוש בין בני-הזוג, הרי ככלל, על הערכאה השנייה לסרב להיזקק לטענות הנוגעות לסמכות-שיפוטה בעניין, ועליה להימנע מדיון בתביעת הרכוש שהוגשה בפניה.

עם זאת, ע"פ הלכת פלמן, בשל עקרון הכיבוד ההדדי בין הערכאות, רק במקרים חריגים ובהתקיים "טעם מיוחד" שיצדיק זאת, תחליט הערכאה השנייה בשאלת סמכותה לדון בסוגיה שנתבעה בפניה, על אף שהערכאה האחרת כבר החליטה כי בסמכותה לדון באותה הסוגיה ממש.

            "טעם מיוחד" בפסה"ד הוגדר:

"כאשר אחת משתי הערכאות פסקה כי היא המוסמכת לדון בחלוקת הרכוש בין בני הזוג בלא לנמק את החלטתה, ובלא שנערך דיון מקדים בשאלת התקיימותם של תנאי הכריכה טרם מתן ההכרעה. אז מתעורר חשש כי היה "מחטף" סמכויות בניגוד למתחייב מן כבוד ההדדי בין הערכאות. מקרה אחר בו מתקיים "טעם מיוחד" הוא כאשר ברור וגלוי על פני הדברים כי הכרעתה של הערכאה הראשונה לעניין סמכותה לוקה בחוסר חוקיות או פגם חמור אחר היורד לשורש הסמכות, שבעטיים הכרעתה בטלה". (שם, בע' 139).

            במקרה דנן, מותב זה הראשון אשר דן בשאלת הסמכות העניינית.

7.         הכללים לכריכת רכוש במסגרת תובענה לגירושין ע"פ ע"א 118/80 גבעולי נ' גבעולי, פ"ד לד(4) 155, בעמ' 157, הם:

א.      שתביעת הגירושין כנה, אותה הקדים והגיש הבעל לבית הדין הרבני היא כנה;

ב.       שעניין המזונות נכרך בה כדין;

ג.        כריכת המזונות בתביעת הגירושין אף היא כנה.

אם חסר אפילו אחד מהתנאים הללו, אין בית הדין רוכש את הסמכות לדון בנושא וזאת אפילו אם תביעת הגירושין והכרוך בה הוגשה לבית הדין טרם כל תביעה אחרת לבית המשפט.

            ע"פ ע"א 423/79 צברי נ' צברי, פ"ד לה(4) 242, בעמ' 249, משבאו כללי הכריכה לעולם במסגרת כריכת נושא המזונות, מהר מאוד הם אומצו אף לגבי בדיקת תוקפה של כריכת ענייני רכוש.

8.         במקרה דנן המצב מבחינה משפטית הינו חריג. הורי האישה צורפו כנתבעים. למעשה הם כן צדדים חיוניים. הסיבה לכך שהרכוש בדירה ברחוב תלפיות שהינה מוקד טענות הבעל רשומה על שם אם האישה.

            אין חולק, שתובענה לפס"ד הצהרתי בעניין רכוש ובפרט נדל"ן כנגד כל אדם אחר, למעט האישה, אינה בסמכות ביה"ד הרבני האזורי, זאת מאחר ולא מדובר בתובענה כנגד אדם שהינו בן/בת זוג אגב גירושין (ראה סע' 3 לחוק בית הדין הרבני התשנ"א - 1995). כאשר התובענה היא כנגד בן/בת הזוג אגב גירושין בלבד, קיימת סמכות מקבילה (ראה: בג"ץ 4111/07 פלונית נ' פלוני מיום 27.7.2008).